בקרב יהודי עיראק רווחה האמונה בעין הרע ובקיומם של שדים ומזיקים. אלה נתפסו כאחראים לנזקי גוף וטבע, מחלות וקשיים. כחלק מאמצעי ההתגוננות מפניהם, נהגו יהודי עיראק להשתמש במגוון קמעות העשויים מחומרים שונים. בנוסף נכתבו ספרי קמעות וסגולות וספרי מתכונים לריפוי מחלות ומכאובים. בתערוכה מוצגים מבחר גדול וייחודי של קמעות, ספרי רפואה עממית ותמונות.

בלב המוזאון שוחזרה חצר בית יהודי מסורתי בגדאדי. חצר זו, שנבנתה במרכזו של הבית, היתה פתוחה לשמיים ומוקפת חדרים. ממנה ניתן היה להיכנס לסלון הקיץ (טראר) ולמטבח. החצר שימשה להתכנסות של בני משפחה וחברים והיוותה את המקור העיקרי לחדירת אור ולאוורור.

המוזיקה תפסה מקום נכבד בחייהם של יהודי עיראק. לצד הז'נר המסורתי של השבחות, הצ'אלע'י והדקאקאת היו היהודים חלוצי המוזיקה החדשה. בתערוכה מוצגים כלי נגינה מסורתיים לצד כלי נגינה מיובאים מהמערב, ותצלומים ומסמכים המסייעים לעקוב אחר תמורות אלו וללמוד על תרומתם של המוזיקאים היהודים להתפתחותה של המוזיקה הערבית בעיראק.

השנאשיל היה חדר קטן בבית היהודי המסורתי, שמוקם בקומה העליונה ובלט כלפי הרחוב. מתחת לחלונות הועמדו מושבי עץ מרופדים במזרנים ובמצעים רקומים לנוחיותם של דיירי הבית. מהשנאשיל, ניבט נוף פנורמי של הרחוב.

יהודי עיראק שעלו בהמוניהם בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, אולצו לותר על אזרחותם העיראקית. הם הגיעו למדינה הצעירה עם מזוודה אחת ושוכנו במעברות. תערוכה אינטראקטיבית זו מציגה בפני המבקר את תהליך קליטתם של יהודי עיראק במדינת ישראל, תוך שימת דגש על הסתגלותו של הפרט במדינה החדשה.

בסוף המאה ה-18 החלה להתהוות תפוצת יהודי בבל בגולה. תחילה במזרח הרחוק ולאחר מכן באירופה, אוסטרליה וצפון אמריקה. קהילות אלה המשיכו לקיים קשרים הדוקים עם קהילת האם בבבל אך במקביל הושפעו רבות מהתרבות המקומית. בתערוכה מוצגים מפה של תפוצת יהודי בבל כמו גם פריטי יודאיקה ורהיטים מהקהילות במזרח הרחוק ובאנגליה, מהם ניכרות ההשפעות המקומיות.

תצוגה זו משחזרת את סלון הקיץ בבית היהודי המסורתי. הסלון, הפונה לעבר חצר הבית שבקומת הקרקע, מעוטר ברצפה עשויה מאריחים צבעוניים הטיפוסיים לעיראק, ומתקרתו משתלשלת נברשת קריסטל. הוא מרוהט בספסלים, כורסאות ושולחנות צד משוחזרים ומאובזר בכלי אירוח שונים כמו גם בטקסטילים רקומים בסגנון אופייני מעיראק.

לאחר חורבן בית שני, היתה הקהילה היהודית בבבל למרכז החיים היהודיים. במשך למעלה מאלף שנה הנהיגה יהדות בבל את תפוצות ישראל באמצעות ראשות הגולה, ובעזרת הישיבות הגדולות נהרדעא, סורא ופומבדיתא, ששמרו על הגחלת הרוחנית של עם ישראל. בתערוכה מוצגות ידיעות על המלך יהויכין ובניו ועל הנביא יחזקאל בזמן שהותם בבבל.

התערוכה מציגה את מנהגי החתונה של יהודי עיראק, בשלהי המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20, מנהגים שהיו ומרביתם אינם עוד.
במרכז החלל נראה חדר שינה זוגי, אינטימי בבית היהודי המסורתי האמיד, אשר לילה אחד "לובש חג". במבואה מוצגים הזמנות לחתונה, כתובות ותיקים מיוחדים לשמירתן, בגדי חתן וכלה מסורתיים ותצלומי חתונה המציגים 50 שנות אופנה.
סרטון העדויות, בקולן של נשים שנישאו בעיראק בשנות ה-40 של המאה ה-20, המוקרן על המסך, מפגיש את המבקר עם הזווית האישית במבט רטרוספקטיבי על החתונה והשעות שאחריה.

בית הכנסת הגדול היה בית הכנסת העתיק ביותר בבגדאד. גודלו של המבנה המשוחזר בתצוגה הינו כשמינית משטחו של בית הכנסת המקורי והתיבה שבמרכזו הינה שחזור מדויק של התיבה בעיראק, הן בגודלה והן בעיצובה. בתערוכה מוצגים ארון קודש בו מאוכסנים ספרי תורה מעיראק, והיכלות מסביב לתיבה, מהם ניבטים מנהגי החגים והמועדים שנחגגו כמנהג יהודי בבל. תשמישי קדושה מיוחדים, סופר סת"ם בעבודתו ומנורות מיוחדות הם מקצת מהמוצגים הרבים אותם תוכלו לראות בתצוגה זו.