מצבן הקשה של נשים עגונות שבעליהן נטשו אותן ואת ילדיהם לאחר שיצאו לארצות רחוקות ולא חזרו, הטרידה את הקהילה היהודית בעיראק, כיוון שהיו לה השלכות כלכליות קשות והיא גם עוררה בעיות מוסריות. דוגמא למקרה כזה אנו מוצאים בסופו של הגיליון הראשון של עיתון הדובר, לאחר שהעורך, רבי ברוך מזרחי, פנה אל קהל הקוראים ב"בקשה גדולה" – בחיפוש מידע אחר יהודי שנעלם. האיש היה תלמיד חכם ושמו רבי אברהם בן משה למשפחת זאבה, וזה תיאורו: "קצר קומה ולא ביותר, זקנו קטנה ולא ביותר ופסיעות רגליו רחבות בעקמומיות, וכשהוא מהלך, מתנועע לאנה ולאנה" וגופו כפוף.
לפני 16 שנה עזב רבי אברהם בן משה את אשתו ואת בנותיו כי רצה לשאת אשה אחרת, בטענה שאשתו נמאסה עליו. אך קרובי משפחתו התנגדו לגירושים ומנעו בעדו. כיוון שכך, האיש לקח את "חשוקתו", הלא היא האשה האחרת, והשניים עברו לעיר כרכוך שבצפון עיראק. אך בסופו של דבר האיש נטש גם את האשה השנייה ופנה הלאה, לערי רוסיה, ומאז אבדו עקבותיו, "ולא ניכרו מקום פעמי רגליו עד הלום".
ומה מבקש ברוך מזרחי? לדעת אם האיש חי הוא או מת, חס ושלום. (ומה שלא פחות חשוב, האם אשתו עגונה או אלמנה?). והוא מסיים את הכתבה במילים שכל ידיעה תיחשב כמצווה "ושכרה כפול מן השמיים."
והנה ההודעה המקורית:
בקשה גדולה
אני מחלה פני כל כותבי מכתבי העתים [העיתונים] שיכריזו מפיהם ומפי כתבם על אודות איש חכם אחד ושמו רבי אברהם בן משה, וכנוי משפחתו זאבה, והוא קצר קומה ולא ביותר, זקנו קטנה ולא ביותר ופסיעות רגליו רחבות בעקמימות, וכשהוא מהלך מתנועע לאנה ולאנה, ושייף עייל ושייך נפיק [ענוותן] והוא תלמיד חכם רשום.
אשר עזב את אשת נעוריו עם בנותיה זה כמעט קרוב לט"ז שנים, שרצה לישא אשה אחרת על אשתו אשר טען עליה בטענת מאיסות. ועכבו קרוביו על ידו למראות אך את אשתו ולקחת את חשוקתו. והוכרח לקחת את חשוקתו והוליכה לעיר אחרת, וכן עשה והוליכה לעיר כרכוך יע"א [יגן עליה אלוהינו] הסמוכה לעירינו דרך שמונה ימים ולא יותר, ושם עשה מה שלבו חפץ.
ונטה לו הדרך ועזב גם שניהם והלך לו לערי רוסיא ולא ניכרו מקום פעמי רגליו עד הלום. אך את זאת אנוכי מבקש, שיודיעוני הגם אם הוא מת ח"ו [חס ושלום] או אם יש להם שום ידיעה, ולמצוה תיחשב ושכמ"ה [שכרו כפול מן השמיים]. המו"ל.
留言