אנו ממשיכים לפרסם קטעי חדשות מתוך עיתון הדובר משנת 1863 והפעם – על גנב יהודי, שיחד עם שותפיו המוסלמים ביצע שוד מתוחכם אך לבסוף נתפס והוענש.
לקראת פרוייקט מחקר משותף למרכז מורשת יהדות בבל ולמרכז עזריאלי ללימודי ישראל, אוניברסיטת בן גוריון, ולכבוד כנס על עיתון "הדובר" שיתקיים ב-3 בספטמבר 2024 במרכז מורשת יהדות בבל.
לא רק לימודי קודש ופעולות צדקה התקיימו בבגדאד, גם גנבים יהודים היו שם. וכך מדווח "הדובר":
באחד מימי חול המועד פסח נכנס שודד יהודי לבית הגביר אליהו סומך וגנב כסף, זהב ובגדים. הפשע היה מורכב ומתוחכם: לצד ביתו של הגביר שכן בית הקדש לעניים, וכיוון שהבתים בבגדאד הישנה היו מחוברים, וכיוון שניתן היה לעלות לגג ולעבור מבית לבית, החליט הגנב להתגנב לבית העשיר דרך הבית השכן. ואכן, בערב האירוע נכנס הגנב לבית ההקדש ונשאר ללון במרתף, וכל זה בתיאום עם שומר המקום, שהיה גם הוא שותף לפשע. באמצע הלילה עלה לגג, ודרך המעקה עבר לגג ביתו של העשיר.
וכך מוסיף ומתאר ברוך מזרחי, עורך הדובר:
"ובא לו השודד דרך שם בעצת שומר הפתח, וישן לו שם במרתף שינת עראי עד חצות, ויהי בחצי הלילה עלה לגג ויפן כה וכה וירא כי יש מעקה של עץ בגג השכנים אורכה כשתי אמות ברוחב אמה ויותר, ותשא חן וחסד לפניו, ויגש אליה ויחבקה וינשקה ותהי לו לסוכנת להיות לו לסולם, וירד בה בהשקט ובטח והקיץ את המשרת הביית משנתו אשר גם לו יד במעל להראות לו את הרכוש אשר רכשו אשר אתם בביית, וכן עשה, וחרבו שלופה בידו וגם הנר כבה וגם את לשונו שינה לספר עמהם בלשון ישמעלים שלא ירגישו בו שהוא ישראלי, הקול קול יעקב והידיים ידי עשו".
אותו משרת משתף פעולה עזר לשודד לאתר חפצים יקרי ערך: כסף, זהב ובגדים. בינתיים התעוררו בני הבית לשמע קולות חשודים, ואז ירד אותו משרת והודיע לבעל הבית שלפחות ארבעה או חמישה גנבים אלימים חדרו לביתו ועדיף למסור בידם את מבוקשם. בני הבית האמינו למשרת ובעל הבית עצמו, ברוב בהלה, הוא בעצמו הביא את חפצי הערך והניחם על כתפו של הגנב, ולאחר מכן פתח בפניו את שער הבית ולא בדק להיכן הולך הגנב.
משעלה השחר הלכו בני הבית והגישו תלונה בפני שר העיר, ואף הודיעו לו שהם חושדים בשומר המבנה הסמוך. האיש הושם בכלא אך לא הסגיר את הגנב. אבל ימים אחדים לאחר מכן הגיע לידי המשטרה מידע חסוי שהביא ללכידת הגנב. וכך מתאר עורך העיתון:
"עד שאשה אחת תזכר בטוב הגידה בסתר לאמר, שראתה לגנב אשר שמו יחזקאל הנקרא חנגל, באשמורת הבוקר הכניס חפצים לבית ישראל [יהודי] אחד להחביאם ולא קבלוהו. מיד ויאזור כגבר חלציו הבע"ה [הבעל הבית] והלך אל השר והביאו את יחזקאל הנז'[הנזכר] מבית הסוהר אשר נאסר קודם שהגידה האשה עליו בשני מחמת שחשדוהו מחמת שהוא דש באלו עניינים, וזו היא פעם רביעית ולמפורסמות ולשאינם מפורסמות השם יודע".
ומיהו הגנב? מסתבר שהיה זה בחור צעיר, יתום מאביו ומאמו, "בן י"ח שנה או יותר, ושער זקנו לא צמח, וכחוש הבשר ועודו דבוק על בשרו, מאביו ואמו הוא יתום.
כדי שיוכלו להעמיד את הגנב למשפט נזקקו שוטרי בגדאד להודאה באשמה של הבחור הצעיר, ואם ההודאה לא תינתן מרצון - אזי תושג באלימות. ועתה עבר העיתון לתאר את שיטות החקירה שהיו מקובלות על משטרת בגדאד באמצע המאה ה-19: הטיחו את פני הגנב בקרקע ובמשך שעתיים היכו על אחוריו בעצים יבשים, ולמרות הכל הבחור לא הודה. נראה היה שהמצב אבוד אבל שר העיר סרב לוותר. כיוון שהפחה הקציב לו זמן לסיים את החקירה עד הבוקר, דרש להכותו מכות נמרצות באומרו: או שימות או שיודה ויינצל. וכך, לאחר שקבל מכות נמרצות, ומשהבין שהשוטרים נחושים, מסר הגנב הודאה במעשיו ואף הסגיר את שותפיו לפשע.
"הביאו את יחזקאל הגנב והטיחו פניו בקרקע, והכו כל העומדים על אחוריו בעצים יבשים עד משך שני שעות. וכל זאת לא נס לחה ולא כהתה עינו ולא הודה, עד אשר גם בעל הביית אבדה תקוותו ממנו ואמר יאמר בלבו: היאמן כי יסופר כך עזות פנים? אם יש לו יד במעל על עצמו לא ירחם. וכמעט שבאו לפוטרו ולהשיבו, עמד השר על רגליו ואמר: שמעו שמוע מלתי, שאיך הפחה יר"ה [נמיק פאשה ירום הודו, אחד מגבירי השלטון העות'מאני בקושטא שכיהן כראש הווילייאט של בגדאד] נתן לי זמן עד אור הבוקר, או ימות או יודה ולא יומת. והשכיבוהו פעם שנית ואף וזעם עד אשר הגיע לפרק הנסיעה הודה הודאה גמורה וחלוטה".
אך בזאת לא הסתיים הסיפור. יחד עם הגנב הצעיר הגיעו השוטרים אל ארבעת השותפים, שלושה יהודים ומוסלמי אחד, איתם חילק את השלל, וכך אותר הרכוש הגנוב. בסופו של דבר הוכנסו לכלא שבעה אנשים: חמישה יהודים כולל הגנב ושני מוסלמים, וכולם ממתינים למשפט. עורך העיתון סיים את הכתבה בתקווה שבני ישראל לא יעשו עוד עוולה והבטיח לעדכן.
והלכו עמו להביא הממון מביית לביית ומשער לשער, ונמצאו אצל ארבעה בני אדם, שלשה ישראל ואחד גוי, והם בני בריתו אשר כרת עמם שכל מה שהוא שולל יחלק לכולם. ואף אני משבח להשר שנדד שינה מעיניו כל הלילה הוא ומשרתיו ליל שמיני של פסח עד אור הבוקר להראות תוקפו וגבורתו להפחה נמורּ פאשה יר"ה.
ויהי הבוקר כל אחד לדרכו פנה, והגנב הנז' ושלשה ישראלים אחרים והמשרת בכלל חוץ משומר הפתח, סך הכל ה' ישראלים ושני גויים אסורים בבית הסוהר, כל אחד חדר לבדו עד שיצא לאור משפטם, ובני ישראל לא יעשו עוד עוולה, וסוף יבוא. המו"ל.
גליון ב שנה א, ערב פסח, 3.4.1863
Comments