כתב: חיים מנור-מינא, בן שרה ומאיר מינא, נכד לחנה מינא.
המשפחה שלנו אינה יודעת הרבה על הדורות הקודמים שלנו, מעבר להורים מאיר ושרה מינא. ביום השואה במאי 2017 התקשרה אלי נכדתנו, אלה, שהייתה אז בת תשע, ואמרה שהיא רוצה להכין נר זכרון למישהו במשפחתנו שנספה בשואה. אמרתי לה שמשפחתנו לא הייתה בשואה באירופה, אבל סבא שלי – יצחק מינא – נרצח על ידי ערבים בעיראק בתחילת המאה הקודמת. אלה הסתפקה בזה והכינה נר זכרון עם השם שלו.
ואז הלכתי לקרוא מה מופיע ב"ספר התנ"ך המשפחתי" הוא ספר הזכרונות שכתבה אמנו שרה מינא לפני מותה. בספר הזה מפורטים קורות חייה, כתובים בשפה הפשוטה והמדהימה שלה. שם מסופר על כך שסבא שלנו מצד אבא - ששמו יצחק מינא - נרצח בשנת 1916 כאשר אבינו, מאיר, היה בן שנתיים. לאשתו, סבתא חנה מינא, היו אז ארבעה ילדים: הבת הֵלה, ושלושת הבנים - סלים, נאג'י ומאיר, ובזמן הרצח היא הייתה בהיריון עם הדודה רג'ינה.
חיסולו של הסבא היה מזוויע. באותה תקופה התרחשה מלחמת העולם הראשונה כאשר השלטון העות'מאני ששלט בעיראק נלחם יחד עם גרמניה מול מדינות ההסכמה שכללו את אנגליה, צרפת, רוסיה, איטליה וארצות הברית. לפי הסיפור, סבא שלנו – יצחק – חי בבגדאד והיה חלפן כספים. השלטון העות'מני עצר ביום אחד את חלפני הכספים, רצח אותם והכניס כל אחד מהם לתוך שק, אותו סגר היטב, וזרק אותם אל מותם בנהר החידקל. הגופות צפו יותר מאוחר ונתגלו.
צריך לומר כי מקצוע של חלפני כספים היה מקצוע יהודי וגם אבא שלנו, מאיר, עסק בו בתקופה שלפני העלייה לישראל. לכן, אפשר להעריך כי החיסול היה מכוון נגד היהודים שנתפשו כבעלי נכסים השולטים בכסף והשלטון העות'מאני רצה להשתלט על נכסיהם כדי להעשיר את קופת המדינה המושחתת או את קופתם הפרטית של הרוצחים.
סבתא חנה נותרה לבד כשהיא בהריון עם ארבעה ילדים, שהגדולה בהם הייתה בת עשר. ועכשיו, אחרי האסון הכבד, היא הייתה צריכה להמשיך לחיות ולדאוג לילדים הקטנים לאוכל, חינוך, לבית ולכל צרכי היום השוטפים. פתאום כל העולם מתהפך לה מול העיניים – "העזר כנגד" שהביא גם את פרנסת הבית איננו וצריך לעשות הכל לבד. צריך להיות עם תעצומות נפש כבירות כדי להתעשת ולחזור לחיי השגרה הרגילים. סבתא חנה עושה את זה. היא קונה מכונת תפירה ומתחילה לעסוק בתפירה כדי להתפרנס ממשהו. ללא ספק מגיע לה אות גבורה על היכולת שלה להמשיך לחיות ולגדל את הילדים בנסיבות הקשות האלה.
הסיפור ממשיך בזה שסבתא חנה יולדת את רג'ינה ועוברת מבגדאד לעיר עמארה. בעמארה התגוררה אחותו של הסבא יצחק מינא שנרצח – שמה של האחות אינו מוזכר בספר – והיא מציעה לחנה לבוא אליה כדי לסייע לה בחיי היום יום. לדודה הזו יש בן ששמו דוד (או דאוד) והיא מציעה לסבתא חנה לחתן אותו עם בתה הגדולה הלה, שהייתה אז אולי בת 12. ואכן החתונה יוצאת לדרך. לפי הסיפור דוד היה בעל נהדר ודאג לכל צרכי אשתו.
הזמן עובר והילדים גדלים. בגלל מצוקת הפרנסה של המשפחה הם יוצאים לעבודה בגיל מוקדם. אבא שלנו – מאיר - עובד כשליח וכמורה פרטי. הוא גם לומד ומתגלה כעילוי. המעבר לעמארה מזמן למאיר אבינו את ההיכרות עם רפאל שמש, אביה של שרה, איתה הוא התחתן. על סיפור הנישואין שלהם נדלג בשלב הזה למרות שהוא מרתק לכשעצמו ולסבתא חנה יש בו חלק נכבד ביותר.
בכל מקרה סבתא חנה חוזרת לסיפור המשפחתי אחרי חתונתם של הורינו מאיר ושרה. אחרי החתונה הם גרים תקופה מסוימת אצל סבתא חנה יחד עם האח של סבתא חנה ששמו דוד. דוד זה היה גדול משרה בשנתיים והוא היה בררן גדול בבחירת בת זוגו. לקח הרבה זמן עד שמצא את בחירת ליבו. בשלב מסוים התחתנה גם הדודה רג'ינה, אחותו של סבא מאיר, ושתי המשפחות גרו יחד אצל הסבתא חנה.
מעבר לכך אנחנו יודעים מעט מאוד על סבתא חנה. בשלב מסוים המשפחה עברה לבגדאד וכאן היא נותרה לבדה ועברה לגור עם ההורים שלנו, מאיר ושרה. בשנת 1951 עלתה משפחתנו בעלייה הגדולה לישראל ויחד איתנו עלתה גם סבתא חנה. בתחילה היא התגוררה איתנו בשכונת סנהדרייה בירושלים, אבל, ככל הנראה, אמא שרה לא הסתדרה איתה ולכן אבא מאיר שכר או קנה לה דירת חדר בשכונת הבוכרים בירושלים. בילדותנו נהגנו לבקר אותה מדי פעם כאשר היינו הולכים לשוק הבוכרים או בימי ששי בדרך לבית הכנסת.
אחותי שולה ספרה כי בעת העלייה לישראל הייתה איתנו במטוס גם אמא של סבתא חנה, אולם היא נפטרה בסמוך מאוד לעלייה לארץ ומקום קבורתה אינו ידוע לנו. סבתא חנה נפטרה בתחילת שנות השבעים והובאה לקבורה בהר המנוחות בגבעת שאול בירושלים. סיפור חייה הוא סיפור של גבורה אמיתית והיא ראויה לכבוד מצד משפחתנו.
בסיכומו של דבר – רב הנסתר על הגלוי. הרבה פרטים על השורשים של משפחת מינא לא ידועים לנו. לא ידוע מי היו הוריו של יצחק מינא הסבא, מי היו אחיו ואחיותיו (למעט האחות ששמה לא ידוע ושבנה התחתן עם הדודה הֵלה), מה היה שם משפחתה המקורי של סבתא חנה, מי היו הוריה ואחיה ועוד ועוד. סביר להניח שבישראל חיים נצרים נוספים למשפחת מינא שאיננו יודעים על קיומם והם אינם יודעים עלינו. התעלומה הזו ממתינה למחקר רציני על השושלת המשפחתית. והנה אתגר לאחד הנינים.
ומשפט נוסף לסיום: סבתא חנה הביאה לעולם חמישה ילדים (שתי בנות ושלושה בנים), וכולם התחתנו והביאו צאצאים רבים. רק משפחתנו – משפחת מאיר ושרה מינא - מונה כיום (מאי 2022) – 7 ילדים, 18 נכדים, 61 נינים,
9 חִמֵּשׁים, ובסך הכל – 95 צאצאים. רובם ככולם נולדו בישראל, התחנכו בה, שירתו בצה"ל ותרמו למדינה. יש ביניהם עורכי דין, עובדי הוראה, רופאים, אנשי עסקים, אנשי הייטק ועוד ועוד. זה ניצחונה הגדול של סבתא חנה.
להלן תרשים זרימה של שושלת מינא הראשונה לפי נתונים מהספר של סבתא שרה:
לפרטים נוספים על משפחת מינא ראו ראיון עם שולה מילס -מינא, נכדתה של חנה, באתר "רואים את הקולות":
Comments