כתבה: לילי שור
עם עליית היטלר לשלטון בשנת 1933 עזבו ד"ר סוסטמן, ד"ר טוקר, ד"ר רוזנו וד"ר שטראוס את גרמניה עם תעודות מעבר שבאמצעותם הגיעו לטורקיה ומשם לעיראק. באותה עת פעל משה כהן, השליח מא"י שנודע בכינויו "משה אבו אל-לבן" שהיה מייצר לבן ומוכר אותו כהסוואה לפעילותו. כשנודע לו מאנשי הקשר שלו בטורקיה על בואם של הרופאים, הוא רתם את חבריו מ-"אחיעבר" כדי למצוא מקום מקלט לרופאים בבגדד. הם פנו לקהילה שנתנה להם את אחת מדירות המגורים של בי"ס אליאנס. הם נשארו בדירה מבלי לצאת לרחוב. אנשי הקהילה דאגו לכסף למחייתם וטיפלו בהם.
הקהילה רצתה להעסיקם אך כל הדרכים היו אטומות בפניהם. לא ניתן להם אישור להישאר בעיראק או רשיון לעבוד במקצועם. רק יד המקרה הביאה להישארותם כשנעים תווינה שמע מחברו חג' סרי, אחיה של אשתו של ג'מיל אל-מדפעי (שעתיד להתמנות כראש ממשלת עיראק) שהיא זקוקה לרופאת נשים - אישה, כי לא רצתה שרופא גבר יטפל בה. נעים תווינה ניצל את ההזדמנות וסיפר על המומחית למחלות נשים, ד"ר טוקר שלמרבה הצער לא נותנים לה אישור עבודה. חג' סרי הזמין את הרופאה והיא טיפלה באחותו עד שהבריאה. בהמשך עשה מאמצים עד שהשיג אישור להעסיק אותה ואת ד"ר סוסטמן בבית החולים היהודי מאיר אליאס. בכך הקהילה היהודית השיגה שתי מטרות - הן להוסיף מומחים לבית החולים והן למצוא מקום מקלט ליהודים הבורחים מהנאצים לפי הצו הקדוש "כל ישראל חברים".
בהמשך הגיעו רופאים ואחיות נוספים מאירופה הנאצית והשתלבו בבית החולים (מבוסס על תיעוד מספרו של אברהם תווינה "גולים וגולים", חלק שלישי).
מסמכים מספרים סיפור
נתקלתי במסמכים שסיפרו סיפור מרגש ומופלא של עזרה ליהודים במצוקה הממחיש את האמרה "ישראל ערבים זה לזה", אשר משלים את התיעוד הנ"ל על רופאים יהודים אלה ואחרים, וזאת תוך כדי חיפוש מסמכים באתר "הארכיב של יהודי עיראק", אותו ארכיב שנחשף בבגדד במרתפים של סדאם חוסיין ב-2003 על ידי הצבא האמריקאי.
קלסרים המכילים מאות עמודים של התכתבויות ומסמכים של בית החולים היהודי "מאיר אליאס" בבגדד מתחילת שנות השלושים ובמהלך מלחמת העולם השנייה ועד שנות החמישים.
אחד המסמכים הוא מכתב מ-1933.9.12 בו מודיע וועד בתי החולים של הקהילה היהודית כי הוא מאשר להעסיק את ד"ר סוניה טוקר, ילידת גרודנה פולין שלמדה בברלין, כרופאת נשים בבית החולים היהודי "מאיר אליאס" וכן להעמיד לרשותה מגורים ומזון במקום. במכתב אחר פונה ראש הקהילה לשר הפנים העיראקי להעניק אישור כניסה לעיראק לאחיות מוינה ומכתב נוסף משנת 1934 הוא מבקש משר הבריאות אישור להעסיק את ד"ר וולטר כץ, מומחה לרנטגן מגרמניה.
במכתב אחר פונה וועד בתי החולים בבקשה לאשר לד"ר מאיירון מאיר ישכרוביץ' לעבוד בבית החולים כיוון שיש "צורך דחוף ביותר ברופא אורולוג ומאחר והרופא כבר נמצא בבגדד התהליך יהיה קצר יותר". הוא לא היחיד "שעבר במקרה בבגדד ובית החולים הצליח לנצל את ההזדמנות להשתמש בשירותיו" . רופאים נוספים שעבדו בערים אחרות בעיראק וגם רופא מביירות הוזמנו לעבוד בבית החולים. ייתכן אפילו שהמכתבים בהם צוין שהמועמדים להעסקה נמצאים באותה עת באירופה נועדו כדי להסתיר את העובדה שהם נמצאים בעיראק ללא אישור שהייה.
לא עבור כולם הצליח וועד בתי החולים לקבל אישור מהממשלה. במכתב לד"ר פרידריך וולף מגרמניה הוועד מודיע לו שלא הושג אישור העסקה אך הם ינסו שוב ושוב לבקש את האישור וכי כדאי שגם הוא יפנה באופן עצמאי לממשלה. מהמסמכים עולה שוועד בתי החולים עשה מאמצים גדולים להעסיק כמה שיותר רופאים מאירופה הנאצית והציג זאת למשרד הבריאות כצורך דחוף לבית החולים. על אף הקשרים ההדוקים וארוכי השנים עם אנגליה וצרפת וגם המזרח הרחוק, הוועד לא פנה בבקשה להעסיק רופאים מארצות אלה. זה כמובן יכול להסביר את כוונתו לסייע ליהודים להימלט מהנסיבות הקשות שנוצרו ליהודים באירופה. יש לציין כי עבור הרופאים הללו היה צורך במתרגמים כך שעלות העסקתם היתה גבוהה יותר עבור בית החולים. מבין הרופאים שהוזמנו לעבוד בבית החולים : ד"ר וילהלם שטראוס-רופא ילדים, ד"ר מאיירון מאיר ישכרוביץ' – אורולוג, ד"ר הרברט סוסטמן - כירורג , ד"ר אברהם אופנהיים , ד"ר מקס גרופך , ד"ר קרושנק –רופא נשים , ד"ר וולטר כץ רופא מומחה לרנטגן, ד"ר גיזה בלייר מבודפשט מומחה לרפואת נשים ומיילדות, ד"ר יצחק דוד ישראל כירורג מבולגריה, ד"ר בליאן , ד"ר מקס מקובסקי מפולין. לא רק רופאים ואחיות הוזמנו לעבוד בבית החולים. באחד המסמכים פונה ראש הקהילה היהודית החכם ששון כ'ד'ורי, למנהל המשטרה האחראי על אישורי השהייה, בבקשה לאשר העסקת שתי נשים מהקהילה הפולנית הנמצאות באותה עת במחנה הפולנים בטהרן - פיליציה ריבנר כמפקחת על המטבח ובתה אריקה כתופרת.
ד"ר מקס מקובסקי מביאליסטוק- פולין, ששימש אז כרופא בית המלוכה העיראקי, זכה יום אחד לביקור של קרוב משפחתו זליג בן אפרים (זפזנר) חייל בצבא אנדרס הפולני שהגיע לקליניקה שלו בבגדד וביקש למסור לו דרישת שלום מאחיו ד"ר איצל מקובסקי. מתוך חשש, הכחיש ד"ר מקובסקי את הקשר המשפחתי. אז נקטו היהודים משנה זהירות ולא האמינו מיד למי שהתייצב ואמר שהוא יהודי. זליג הנבוך החל לצעוד לעבר היציאה ואז התחרט ד"ר מקובסקי וקרא לזליג לחזור והודה שהוא אכן אותו קרוב משפחה.
ד"ר מקס גרופך מאוסטריה שגם הועסק בבית החולים מאיר אליאס, הכיר שם אחות מהקהילה היהודית הבבלית, רינה יצחק והם נישאו. ב-1943 הוא הקים את בית החולים אל-עלמיין שפעל עד פטירתו ב-1949 . התמונה מארכיון מוזאון יהדות בבל, באדיבות דבורה לדר, אחות חדר ניתוח בבית החולים בשנת 1946 ובה נראים רופאים, אחיות וצוות בית החולים מאיר אליאס , ביניהם- ד"ר סוסטמן, ד"ר טוקר, ד"ר מילס, ד"ר שטראוס, ד"ר בליאן, ד"ר ראובצ'ק ואחרים ששמותיהם אינם מתועדים.
נשמח לקבל מידע נוסף על היהודים שהגיעו לעיראק בשנות השלושים והארבעים.