מאיר שהרבני
אבי, מאיר שהרבני, נולד בבגדאד בשנת 1925. הוא עבד כעמיל מכס ברכבת בקו בין בצרה לבגדאד, ובערב למד בתיכון ממשלתי. רבים מחבריו היו ערבים מוסלמים, ואיתם היה מבלה רבות. לאבי היו גם חברים בדואים. הוא היה בקשר עם התנועה הציונית וניהל רשת מבריחים שהבריחו יהודים לפרס, לרוב בתיאום עם התנועה הציונית. למזלו, כפי שנראה בהמשך, בפני הבדואים הוא הזדהה בשם עבדאללה... באחד הימים נתפסה שיירת מבריחים על ידי המשטרה ולבית הורי הגיעו בדואי ושוטר. השוטר שאל את אימי, אליז, שבאותה עת נשאה אותי ברחמה, האם גר כאן עבדאללה, והיא השיבה בשלילה. השוטר התנצל ועזב. כשהגיע אבי בערב ספרה לו אימי על האירוע והוא הבין שאין זו אלא שאלה של זמן עד שייתפס. לכן פנה אל אנשי התנועה הציונית ומקום בטיסה לישראל סודר לו כבר ליום המחרת.
לפני הטיסה נפגש אבי עם חבריו הערבים והם אמרו לו כי בישראל לא יהיו לו חברים כמותם. ואכן, כך אמר לי אבי, במשך כל חייו לא היו לו בישראל חברויות טובות מאלה שהיו לו בבגדאד. בישראל עסק אבי במסחר ורוב הסוחרים איתם עבד היו ערבים, ואולי יש קשר בין המקרים. אגב, בסוף שנות השמונים קיבל אבי מכתב מאחד החברים הללו, אדם שהיה בן משפחת המלוכה אשר ברח לירדן לאחר ההפיכה של קאסם ב-1958. אותו אדם איתר את אבי דרך סוחרים מהגדה המערבית שהגיעו לירדן והכירו את אבי, ואני זוכר את הדמעות בעיני אבי, כשקרא באזני את המכתב. איני יודע מה עלה בגורל המכתב ואם אכן נפגשו השניים.
מאחר שאסור היה להוציא מעיראק יותר מ-50 דינר, הסתירה אימי ענק פנינים שקבלה מהוריה לחתונתה בתוך סיר עם אורז ועוף. בשל לחץ הזמן אימי לא הספיקה לספר זאת לאבי. כשעלו למטוס, במאי 1951, שוטר עיראקי שאל את אימי מה יש בסיר, וכשאמרה לו שיש אורז עם עוף, הוא ניסה לקחת את הסיר בטענה שפליטים פלסטינים רעבים זקוקים לאוכל. אימי ניסתה להתנגד, ואבי שלא ידע מה מסתתר מתחת לתבשיל, חשש פן התנגדות לשוטר תביא לתפיסתו, ולכן לקח בכוח את הסיר ומסר לשוטר... רק במטוס סיפרה אימי לאבי מדוע לקחה לדרך סיר עם אורז ועוף. בהמשך אבי פיצה את אימי: באחת מנסיעותיו לחוץ לארץ הוא קנה לה שרשרת פנינים.
הורי, יחד עם סבי וסבתי מצד אבי, הגיעו לשער העלייה, ומכאן עברו למעברת כפר ענה, שהפכה בהמשך ליישוב אור יהודה. בשונה ממעברות אחרות באזור שהיו מעורבות ובהן עיראקים, טריפוליטאים ותורכים, במעברת כפר ענה היו עיראקים בלבד. סבי וסבתי נפטרו זמן קצר לאחר הגעתם למעברה. אבי ניהל את הצרכנייה במעברה, ולאחר מכן היה מזכיר מפא"י הראשון בכפר ענה. בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים הוא היה חבר מרכז מפא"י. ככל הנראה אבי קבל את התפקידים הללו בשל הקשר שלו עם מרדכי בן-פורת, שעמד אז בראש המועצה המקומית אור יהודה. ואכן, כשבן-פורת פרש מהמערך אבי פרש יחד אתו, וכאשר בשנות השמונים בן-פורת הצטרף כחטיבה בליכוד, אבי נעשה חבר מרכז הליכוד וחבר ההנהלה הראשית.
שימור התרבות ובעיקר המוזיקה העיראקית היה חלק בלתי נפרד מהפעילות במעברה. כילד צעיר שהתגורר בצריף אני זוכר שבערבי שבת נהגו חברים רבים להתאסף ובידיהם כלי נגינה והיו שרים ומנגנים אל תוך הלילה. החפלות האלה היו לחם חוקם של הורי עד יומם האחרון.
כשעברנו לשיכון בפרדס כץ בתחילת שנת 1959, אבי המשיך בפעילות הפוליטית והפעם במסגרת העירונית בבני ברק. במקביל לפעילותו הפוליטית, הוא החל לעבוד במסחר בשוק הסיטונאי, תחילה כשכיר ולאחר מכן כבעל חברה. הוא פיתח קשרים עם סוחרים רבים, ביניהם סוחרים ערבים, תחילה בתחומי הקו הירוק ולאחר 1967 גם עם סוחרים בגדה המערבית ועזה ועם סוחרים דרוזים ברמת הגולן. זכורות לי נסיעות רבות לאזורים אלה יחד עם אבי, ומפגשים שלוו בכל גינוני הכבוד השמורים לאנשי המזרח של פעם. אפילו לאחר האינתיפאדה הראשונה המשיך אבי לנסוע לעזה, וחדל רק לאחר התנגדות נחרצת של בני המשפחה. או אז המשיך להיפגש עם הסוחרים העזתיים במעבר ארז. אבי נפטר משבץ מוחי בשנת 1994.
אליז שהרבני לבית עזורי
אימי, אליז שהרבני, היא נצר למשפחת רבנים מוכרת. אבי סבתה היה חכם באשי: חכם יצחק מג'לאד, שכיהן בתפקיד זה בסוף המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים. תקופת כהונתו היתה בצילו של גדול רבני בגדאד, שלא כיהן בכהונה רשמית, הוא "הבן איש חי", חכם יוסף חיים. יצחק מג'לאד כתב ספרי הלכה רבים ובעיקר בתחום השחיטה, וחלקם נמצא בספריית מרכז מורשת יהדות בבל. אחיו התאום של יצחק, שמואל מג'לאד, היה באותה התקופה אב בית הדין בבגדאד.
בנו יחזקאל, היה מורה בבתי הספר "אליאנס" ו"מנחם דניאל". יחד עם יצחק ניסים הוא חיבר בשנת 1912 ספר בעברית בשם "לקח טוב" על פירוש המצוות ומצוות בין אדם לחברו. גם ספר זה נמצא בספריית מרכז מורשת יהדות בבל. יחזקאל נישא לבתו של יצחק, מסעודה, ואחת מבנותיהם היא סבתי לולו. יחזקאל היה מעורב באגודות של מתן בסתר. הוא הגיע לארץ ישראל בשנת 1940 לצורך ניתוח בבית החולים הדסה בירושלים, אך נפטר לאחר הניתוח ונקבר בהר הזיתים. רק לאחרונה עלה בידי קרוב משפחה לאתר את מקום קבורתו, שבינתיים נהרס עקב סלילת כביש על ידי הירדנים.
סבתי לולו התחתנה בעיראק עם אליהו עזורי, שהיה סוחר בדים אמיד, ועסק בייבוא בדים מהודו. נולדו להם עשרה ילדים, ביניהם גם אימי אליז. אימי התחתנה עם אבי בעיראק בשנת 1950, והחתונה נמשכה שבעה ימים ושבעה לילות של חפלה מתמשכת. בין הורי הייתה קרבת משפחה דרך סבתו של אבי. לאחר החתונה התגוררו הורי בדירה שכורה בבגדאד וכאמור, ב-1951 עלו כולם לישראל. מיד לאחר העלייה נפטר סבי אליהו, ככל הנראה מקשיי הקליטה ומהמעבר מ"איגרא רמא לבירא עמיקתא". סבתי לולו נפטרה בשנת 1959.
אימי הייתה גיבורת ילדותי: היא התמודדה עם הקשיים במעבר מחיים נוחים בבגדאד לאוהל שעף בסערה הגדולה בסוף 1951, ואחר כך לחיים בצריף. היא נפטרה בשנת 2002. הוריי, סביי וסבתותיי קבורים כולם בבית העלמין בקרית שאול.
コメント