משה כרמיל: בגדאד חודש נובמבר 1944


מאת: ברוך מאירי


מתוך מכתבו של משה (צ'רבינסקי) כרמיל אל רעייתו חיה, לאחר שהגיע לבגדאד במסגרת מסע אמבולנסים של ליגה V

בחודשים אוקטובר- נובמבר 1944 החל מסע האמבולנסים מארץ ישראל לאיראן דרך עיראק: מתנת הישוב היהודי בארץ-ישראל לצבא הסובייטי, על עמידתו האיתנה כנגד הנאצים. למסע הזה, מספר חודשים לפני סיומה של מלחמת העולם השנייה, הייתה גם מטרה סמויה: להיפגש עם חברי התנועות הציוניות, בעיראק ובאיראן, לבדוק נתיבי העפלה אפשריים לארץ ישראל.

מטרת הארגון ליגה V הייתה להביע את הערצתם לצבא הסובייטי. ואילו חברי ההגנה ניצלו את המסע כדי להגיע לשליחים, לחברי התנועה בעיראק ולהביא להם חומר עיוני כתוב כדי לחזק את הפעילות הציונית, לתקן את "גדעון" (שם הקוד של מכשיר האלחוט) בבגדאד, שאיפשר את הקשר בין בגדאד ותל- אביב.

מרדכי ביבי כתב, בספרו על הקמת המחתרת הציונית בעיראק, שאנשי השורה בבגדאד היו מאד מאוכזבים שהאמבולנסים לא הביאו להם כדורים ונשק. אך מאד שמחו בספרים ובחוברות שהגיעו וכמובן שמחו מאד למפגשים ולעדכונים החיים.

במשלחת הישוב היהודי מארץ-ישראל, היה גם משה כרמיל (צ'רבינסקי) לימים אחת הדמויות המרכזיות במוסד לעליה ב', ארגון חשאי שקדם להקמתו של המוסד הישראלי. לפני מספר ימים (ליתר דיוק: ב-13 למאי השנה) חשפתי בתכניתי בזום, במסגרת מ.ת.ג. של ארגוני הגימלאים בישראל, את חייו ופעולותיו של איש המסתורין משה כרמיל (צ'רבינסקי) ז"ל. עשיתי זאת בעזרת בנותיו, שולי קלאוס וריבי דנקונה, ד"ר בני מיכלסון אל"מ במיל', לשעבר ראש מחלקת היסטוריה בצה"ל; ד"ר נתי קנטורוביץ', ממונה על מידע ומחקר בנתיב, משרד ראש הממשלה.

עם מותו של כרמיל הספידו יו"ר הכנסת, השר לשעבר ומהעומדים בראש מבצע העלייה הגדול מעיראק, שלמה הלל, במלים הללו: "עד היום אם תשאל את אלה שעבדו אתו ויצאו לשליחויות מסוכנות, לפי בקשתו, מה היה תפקידו הפורמלי של מוישהל'ה במוסד לעליה ב', לא רבים ידעו להשיב במדויק. אך כולם יגידו כי מוישהל'ה היה המוסד לעליה ב'."

ומרדכי בן-פורת הוסיף, בשיחה טלפונית איתי, את משפט המחץ הבא: "יוצאי עיראק בישראל ובגולה חבים חוב גדול למוישלה כרמיל על תרומתו האדירה להעלאתם לישראל."

את משה כרמיל זכיתי לראות מספר פעמים בבית בתו שולי ובעלה עמירם קלאוס ז"ל, חברינו הקרובים. במשך כל הפגישות הקצרות הללו כמעט ולא הוציא הגה מפיו. בכך "אישר" את אשר אמרו בנותיו, שולי וריבי, בתכנית: "אבא התנהג עד ליומו האחרון כאילו הוא עדיין משרת בארגון חשאי." ואכן, משה כרמיל לא הרבה בדיבור אך הרבה במעשים שתרמו למדינת ישראל ולאזרחיה.

כיום אנו מבינים, יותר מתמיד, שמשה כרמיל היה בין השליחים הראשונים שהגיעו לעיראק, כדי לגשש ולבדוק מקרוב את ההתארגנות של התנועה הציונית, ובעיקר את הנתיבים האפשריים להברחת היהודים. הוא עשה זאת בשקט ובשלווה – תכונות בהן הצטיין. לכן לא פלא שכמה מחברי התנועה הציונית בעיראק, שראו את התכנית בזום ושמעו מפי בתו, ריבי, אודות החוברת שכתבה והוציאה לאור, לאחר עבודה מאד מקיפה – תחת הכותרת: מסע בעקבות מכתבים. מכתבים שכתב משה במסעותיו לרעייתו חיה ברחבי העולם.


בתמונה: משה כרמיל


מטבע הדברים (איך לא...?) צד את עיני מכתב אותו כתב כרמיל, בשמיני לנובמבר 1944, בחדרו במלון בבגדאד לאשתו חיה, לבית רוזנברג. אני שמח להביא בפניכם את תוכן המכתב, בו מתאר משה כרמיל, יליד קייב, את העיר בגדאד, כפי שראו עיניו: