סיפורו של רפאל צורני

כתב: ד"ר איתי פלאות

רפאל צורני

לאחרונה נסענו כל המשפחה לקיבוץ בארי לפקוד את קברו של חמי, רפאל צורני, שנפטר בשנת 2002 ונקבר שם. הפעם אנצל את ההזדמנות לכתוב כמה מלים לזכרו, על פועלו ותרומתו למפעל הציוני.

רפאל צורני נולד בבגדאד ב-1927 והיה מן הצעירים הראשונים שהצטרפו לתנועה הציונית המחתרתית שהוקמה בבגדאד ב-1942. הוא גם הצטרף לארגון ההגנה, שכונה בעיראק "השורה", ואשר נועד להגן על יהודי בגדאד אם ישובו ויפרצו פרעות, דוגמת הפרהוד מ-1941. צורני בלט בכושר המנהיגות שלו, ביכולותיו הארגוניות ובלהט הציוני שלו ותוך זמן קצר הוכשר לתפקיד של מדריך בתנועת "החלוץ" המחתרתית וכן הדריך בארגון ההגנה. ב-1944 עלה לארץ ישראל. הוא נמנה על מייסדי קיבוץ בארי (נאחביר) אליו הצטרף יחד עם יתר חברי הגרעין הבבלי שהיה בהכשרה בקיבוץ רמת הכובש.

מעלים מים בדליים אל מגדל המים, רפאל צורני התחתון בסולם

קבוץ בארי עלה על הקרקע במוצאי יום כיפור שנת תש"ז (1946) במסגרת מבצע ההתיישבות של 11 הנקודות בנגב. בתחילה ישבו בנקודה ששמה "נאחביר" שם הקימו מגדל מים ובנין מגורים ושמירה ובהמשך קבל היישוב את השם "בארי". תוך שהמתיישבים הצעירים מסתגלים לתנאי המדבר הם פגשו את השכנים בני השבטים הבדואים שבסביבה. הבדואים קיבלו אותם בסבר פנים יפות אך במידה של חשדנות. הם לא הבינו את המבנה החברתי והמנהלי של הקיבוץ וחיפשו מישהו המשמש כמנהיג לקיבוץ. חברי הקבוץ הצעיר החליטו ליצור תפקיד שישמש ליצירה ושמירה על הקשרים הטובים עם השכנים ורפאל צורני נבחר לתפקיד בגלל השפה הערבית השגורה בפיו והיכרותו הקרובה עם התרבות הערבית. הוא מונה לתפקיד "מוכתאר אל-נאחביר" והופקד על הקשרים עם השכנים הבדואים. בתחילת הדרך קיבלו המתיישבים מים מהבאר שהיתה ברשות הבדואים והיחסים היו טובים.

המוכתר מארח אורחים בדואים

לאחר שעלו לנקודת הקבע בה יושב הקבוץ כיום נבנה במקום מגדל מים והאגדה העוברת במשפחה מדור לדור מספרת שרפאל, שעבד אז במסגריה, הוא הוא שבנה את החנוכייה הניצבת עד היום בגאווה בראש מגדל המים.

במאי 1949 יצא רפאל צורני לעיראק לשליחות חשאית ועמד בראש ארגון ההגנה שפעל במחתרת. יחד עם שליח העלייה, דוד בן מאיר, הוא הנהיג את התנועה הציונית בעיראק בתקופה הקשה שידעו יהודי עיראק לאחר הקמת מדינת ישראל. משהחלו מאסרים המוניים של חברי המחתרת הציונית בסתיו 1949 ומשנודע על העינויים הקשים שעוברים העצורים, התעורר חשש מפני התמוטטות הפעילות ומפני גלויים של מחסני הנשק של ההגנה. היה ברור שחשיפת מחסני הנשק תסכן את שלום הקהילה היהודית. צורני ובן מאיר פעלו בתבונה ובשיקול דעת וארגנו את הברחתם של חברי המחתרת הציונית לאיראן ומכאן לישראל. במקביל פנו לראשי הקהילה ודרשו להפעיל את מלוא השפעתם כדי להפסיק את המאסרים והחקירות. בפעולותיהם אלה הם הצילו את הפעילים הציוניים ואף את הקהילה היהודית. בזכות אהבת הצילום שלו והמצלמה שהייתה צמודה אליו זכינו לאוסף תמונות עשיר שהנציח את האימונים, את הטיולים והמסיבות וגם את שווקי בגדאד, רחובותיה והאנשים המצויים בה. את האוסף תרם למרכז מורשת יהדות בבל.

בכל אותה תקופה צורני פעל לצדו של מרדכי בן פורת והיה בין הפעילים במבצע העלאת יהודי עיראק לישראל  במבצע עזרא ונחמיה. צורני חזר משליחותו באוגוסט 1950.

הוא נפטר ב-2002 ונקבר בבית העלמין בקיבוץ בארי.

ד"ר איתי פלאות, 052-2971119

מתוך האתר - http://www.plaot.com/document/243,56,29.aspx