סיפור חייו של ד"ר ג'אק עבוד שאבי

בית חולים

לעתים נדירות מקדיש ערוץ טלוויזיה בעיראק תכנית מיוחדת ליהודי עיראקי שחי ופעל אחרי כינונה של מדינה ערבית-מוסלמית בעיראק, ועשה זאת בתוכנית אובייקטיבית ומכובדת. ולא רק זה, אלא גם יצא בשאלה ביקורתית ומוכיחה נגד ממשלתו ועמו שלא ידעו להעריך את פעלם של יהודי עיראק למענם ולמען מדינתם. "ספור חייו של ג'אק עבוד" משמש בתוכנית הטלוויזיה, שאני מביא כאן את דברי השדרן בה, המציגה את ד"ר ג'אק עבוד שאבי, האיש ופעלו, שהיה הפסיכיאטר הראשון בעיראק, כדוגמה מכובדת של העשייה של יהודי עיראק, שלמרות ההתנכלות להם מצד השלטונות וחלק מהאוכלוסייה, הם התעקשו להמשיך ולפעול למען המדינה והעם בתוכו ישבו עד שהוכרחו לעזוב את עיראק.

ד"ר צבי יהודה

תרגם מערבית: איציק ברזילי

ג'אק הוא עיראקי שהעם העיראקי אהב מאוד. בלט בשכלו החריף. למד באנגליה ושב לעיראק עם מיטב הידע הרפואי. טיפל בעשירים ובעניים. אך סוף סיפור חייו היה עצוב במיוחד, ויכל להתרחש רק במקום כמו עיראק.

מי הוא אם כן ג'אק עבוד שאחד מרחובותיה של בגדאד נושא את שמו? ואיך הוא גרם לכך שבגדאד הפכה להיות מקלט למתרפאים מלבנון, סוריה ושאר מדינות ערב?

ג'אק נולד בשנת 1908 למשפחה יהודית שהתגוררה בבצרה. שמו המלא הוא ג'אק עבוד שאבי, ומשפחתו כללה אנשים שנמנו על מיטב המשכילים ועל עשירי העיר בצרה. גאוניותו של ג'אק בלטה כבר בילדותו לעומת שאר התלמידים.

עם העתקת מקום המשפחה לבגדאד נשלח ג'אק ללמוד באוניברסיטת "ויקטוריה" באלכסנדריה שבמצרים. זו הייתה אחת האוניברסיטאות הידועות והטובות בעולם, שמלכי ועשירי עולם שלחו את ילדיהם ללמוד בה, היות ושפת הלימוד בה הייתה השפה האנגלית. מבין הבולטים בבוגריה היו המלך חוסיין הירדני, סימון מלך בולגריה, הסופר אדוארד סעיד הפלסטיני ויורש העצר העיראקי עבד אל-אילאה.

ג'אק סיים את לימודיו בהצטיינות, ושב לבגדאד כדי לעבוד במשרד העבודה. בשנת 1927 נפתחה הפקולטה לרפואה שג'אק היה בין הראשונים ללמוד בה. גם בה הוא סיים בהצטיינות ונשלח מטעם ממשלת עיראק ללמוד בלונדון מחלות הנפש ופסיכולוגיה, הצטיין בלימודיו ועלה על רוב הסטודנטים הבריטיים.

עם סיום לימודיו שב ג'אק לעיראק והחל את עבודתו בפסיכיאטריה בבתי חולים עד ששמועת על הצלחתו הגיעו למדינות השכנות, וחולים היו מגיעים אליו מכל מדינות המפרץ, סעודיה, סוריה והלבנון.

שמו הלך לפניו ונעשה לרופא העצבים הגדול והחשוב ביותר בבגדאד. הוא הצטיין לא רק ברפואה, והיה אישיות מופלאה. הוא השקיע שלושה ימים בשבוע לטיפול בעניים ללא תמורה. חולים היו מגיעים אליו מכל מחוזות עיראק. בשנת 1954 הוא הקים על שמו את בית החולים לחולי נפש בבגדאד, שהמשיך לפעול ולהיקרא על שמו עד היום. גם הרחוב בו נמצא בית החולים נקרא על שמו.

הוא לא היה הפסיכיאטר היחיד בבגדאד, אבל היה הבולט בגישתו, בהבנתו ובטיפולו. לכן הועדף על פני כל שאר הרופאים למחלות הנפש והעצבים. היה כל כך אהוב, עד שהחלו לומר "ג'אק עבוד הוא הרופא האהוב על המשוגעים".

אך לא רק בעיראק התפרסם ג'אק עבוד. הוא נעשה מפורסם ברחבי העולם אחרי שהמציא שיטות ריפוי חדשות, והוזמן לכל הכנסים העולמיים שדנו בנושא מחלות הנפש.

ג'אק היה נאמן למולדתו, עד כדי כך שהוא סירב לנטוש את עיראק כאשר יהודי עיראק החלו לסבול למן הפרהוד ועד למאורעות שהתרחשו עם הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 , ורוב יהודי עיראק עזבו את עיראק, פרט למיעוט קטן. בשנת 1969, בצאתו מבית החולים שלו ברחוב אל ראשיד התנפלה עליו קבוצת צעירים נושאי נשק שדרשו ממנו את מפתחות הרכב שלו. הוא השתמש בידע וביכולתו הנפשית כדי להבין שאם לא ייכנע להם, הם יהרגו אותו. הוא נתן להם את מפתחות מכוניתו והם השאירו אותו סובל בשמש הקופחת בשל היותו יהודי. אחד מתלמידיו שהיה עד לאירוע זה, ביקש להסיעו לביתו אך ג'אק סירב ואמר לו שזה עלול לסכן אותו. ג'אק שכר מונית שהחזירה אותו לביתו, ולא יצא מביתו במשך חודשים. רבים ניסו לשכנעו לשוב ולטפל בחוליו אך הוא סירב.

המכונית אמנם הושבה לו על ידי השלטונות, אבל הפגיעה הייתה כה קשה עד שהחליט לעזוב את עיראק באוגוסט 1970, ברשות השלטונות ועם דרכונו הרשמי. הוא הגיע ללונדון ונשאל מדוע לא נסע לישראל, והשיב שהוא עיראקי ולא יעזוב לישראל. הבריטים הציעו לו לעבוד בבית הסוהר פרינסתאון, והוא עבד שם עד 1979.

בצאתו לגמלאות המשיך ג'אק עבוד להתגעגע לימיו בעיראק. בשנת 1980 הוא הלך לעולמו. בתו הודא נותרה בלונדון.

כאן אני מבקש לשאול אתכם [דברי השדרן לצופי התוכנית]: מדוע סופם של כל גדולי עיראק כזה רע. מי אחראי לזה, האם הפוליטיקאים, או העם שלנו...