בפברואר 1969 גזר בית הדין הצבאי בעיראק עונשי מוות בתליה על תשעה יהודים שהיו אזרחי עיראק ותושביה, בגין הצטרפותם כביכול לרשת ריגול שפעלה לטובת "האימפריאליזם ובת חסותו ישראל" חברי רשת הריגול נתבקשו לבצע מעקבים אחר תנועות של יחידות צבא עיראק בתוך עיראק, איסוף מידע אודות טנקים מתוצרת ברית המועצות, ערכו אמון באיראן בהפעלת ליבנות נפץ וחבלה לצורך פיצוץ גשרים ומתקני תשתית אזרחיים חיוניים בעיראק וכיוצא בזאת, כך על פי כתב האישום. בית המשפט הרשיעם בביצוע העבירות שיוחסו להם על ידי התביעה והטיל עליהם ענשי מוות.
הרקע ההיסטורי שקדם למשפט הראווה:
בפברואר 1963 בוצעה הפיכה שלטונית על ידי קציני צבא ביניהם מוחמד עארף, בהשראת ג'מאל עבד אל נאצר נשיא מצריים דאז וניקיטה חרושצ'וב נשיא ברית המועצות. באותה הפיכה נהרגו אלפי בני אדם בניהם נשיא עיראק באותה עת, עבד אל –כרים קאסם, אשר הוצא להורג אחרי משפט קצר בבית דין צבאי בבגדד. בעקבות האירועים הללו מצבם של היהודים הלך והתדרדר. כל אחד משליטי עיראק ונאמניהם עשה כל שביכולתו לפאר ולהאדיר את עצמו, זאת על ידי נקיטת מהלכים ראוותניים פופוליסטיים (האופיניים למשטרים דיקטטוריים) כאשר משפט התשעה היה אחד הבולטים שבהם. בעקבות כך הושגה הכרעה שלטונית בעיראק לטובת הימין והלאומיות הפן ערבית. עם היעלמותו של עבד אל- כרים קאסם גורל היהודים נחרץ ומצבם הלך ורע.
המשפט נערך זמן קצר יחסית לאחר תבוסת צבאות ערב במלחמת ששת הימים מול ישראל. עיראק נטלה חלק זעיר במלחמה בכך ששיגרה יחידות צבא לחזית הירדנית מול ישראל, אך התבוסה במלחמה ערערה את מעמדם של ראשי השלטון בעיראק שהואשמו בן היתר בכישלון המהדהד של אותה תבוסה ובקלון שהמיטו על עיראק. בתגובה שליטי עיראק אשר ביצעו את ההפיכה חיפשו שעיר לעזאזל שכלפיו יכלו להסיט את הפגנות ההמון הזועם נגד השלטונות, והיהודים היוו מטרה נוחה ביותר עבורם. כל אלו עמדו בבסיס ההחלטה לקיים את המשפט האמור ולתוצאותיו המזוויעות.
אשר להליך המשפטי יאמר כי מקריאת פרוטוקולי בית המשפט עולה באופן ברור שההליך המשפטי היה בלתי תקין לחלוטין, מבוים ודמה להצגה פופוליסטיות עלובה של מה שהתיימר להיות "משפט" ודי אם נציין מספר עובדות הממחישות את הנאמר:
לנאשמים לא ניתנה הזדמנות נאותה למנות עורך דין מטעמם ובית המשפט מינה לכולם עורך דין אחד מטעמו – אבראהים רד'ואן שמו.
בא כוחם, לכאורה, של הנאשמים עו"ד רד'ואן שבתוקף תפקידו הסנגוראלי אמור היה לחקור את עדי התביעה בחקירהנגדית (חקירת שתי וערב) תוך חתירה בלתי נלאית וללא מורא להפריך את גרסת עדי התביעה אך הוא מעל בתפקידו בכך שלא ניצל את זכותו הלגיטימית, ולא שאל שאלה אחת את מי מאותם עדים ובכך סתם את הגולל על כל סיכוי לשינוי תוצאת המשפט. למען הדיוק וההגינות יאמר שעו"ד רד'ואן בסיכום דבריו הצטדק בפני בית המשפט על ידי כך שהוא אמר שהוא ראה את מינויו –המחויב על פי החוק, כמינוי לצורך הפרוטוקול בלבד ובכך הסביר את מחדלו שבא לידי ביטוי באי מילוי תפקידו "המקודש", כך על פי הגדרתו , המחייב לייצג באופן נאות את הנאשמים.
הנאשמים לא נחקרו על ידי נציג התביעה אלא על ידי השופט בעצמו, אשר לעיתים גער בהם והטיל עליהם אימה במהלך מתן עדויותיהם"למה אתה משקר, האם אתה מצפה שמישהו יאמין לדבריך אחרי שבחקירתך במשטרה הודאת כי היית שותף פעיל במזימה"? לעיתים הנאשמים "גמגמו" בדיבורם לשמע ההתערבות הצינית והתקיפה של בית המשפט תוך כדי מתן עדויותיהם.
בא כוחם של הנאשמים עו"ד רד'ואן, ולא במפתיע, לא שאל בתורו את הנאשמים באיזו צורה הוצאו "הודאותיהם" במשטרה באשר לעבירות שיוחסו להם.
יש להדגיש שאף לא אחד מבין הנאשמים לא הודה שהוא ידע שמעשה זה או אחר שעשה כמו למשל העברת מכתב מאדם אחד לאדם אחר, תכליתו הייתה לקדם ביצוע מעשה אסור, לא כל שכן אותו מעשה היה חוליה בשרשרת פעולות שבוצעו בחסות ובהשראת רשת ריגול ממשית או מדומיינת אשר תכליתה לשרת את מה שכונה על ידי התביעה ובית המשפט "את האימפריאליזם ואת ישראל ".
מתוך קריאת הפרוטוקולים הנ"ל עולה כי חלק מהנאשמים פותו לעשות פעולות מסוימות, כמו העברת מכתבים או דיווח על עניין זה או אחר, בתמורת תשלום סכום פעוט של מאה או מאתיים דינר כפי שנאמר בעדויות, פעולות אשר הוצגו על ידי יוזמי הפעולה בפני הנאשמים כמעשה טכני, תמים חסר כל משמעות שאינו גובל בפלילים. כאן המקום להדגיש כי מעשה זה או אחר המבוצע על ידי אדם, הוא כשלעצמו אינו מעיד בהכרח על מודעותו של אותו אדם שאותו מעשה הינו פעולה אחת כשרשרת פעולות (שספק אם הוא יודע את פרטיהם) שבהצטברם יחד מהווים מעשה המנוגד לחוק. הרשעה בפלילים מחייבת הוכחה על כוונה, עיקרון יסוד בהליך פלילי.האמת ניתנת להיאמר כי מקריאת הפרוטוקולים ניתן להעריך שחלק מהנאשמים לא היו תמימים לגמרי, אך זה רחוק מכדי להצדיק עונש מוות. ובכל מקרה גזירת עונש אחיד, עונש מוות על כל אחד מהתשעה, ללא אבחנה באשר לחלקו היחסי של כל אחד מהנאשמים בעבירות שהאשמו בהם, בין אם המעשים המיוחסים להם מבוססים על ראיות מוצקות ובין אם הם נטולי כל בסיס עובדתי, מהווה ענישה קולקטיבית ברוטלית ודמתה לתצוגה תאטרלית מגוחכת ומצערת שכל תכליתה הוא לפאר את המשטר ולהפנות את זעם ההמון ממנו אל היהודים כאמור.
משפט זה יישאר בתודעת קהילת יהודי בבל וצאצאיהם לדיראון עולם.
פרוטוקולי המשפט מצויים בארכיון המסמכים של מרכז מורשת יהדות בבל.
עו"ד אמנון עמית, מזרחן ומתנדב במרכז, תרגם אותם מערבית לעברית, ושפך אור אישי, מקצועי, ומשפטי מעניין לאופן התנהלות המשפט.