בארכיון ספרית המורשת נמצא ספרון נדיר, "על הרג אחינו בעירק", אשר נכתב בירושלים בהוצאת צריח, בעקבות ובסמוך לפוגרום בעיראק, שבועות, 1941 . מחבר הספרון אינו ידוע, אך הוא שופך אור על האווירה הכללית אשר קדמה לפרעות ועל הנעשה בעת הפרעות מפי עדים אשר הצליחו להגיע לארץ בדרכים שונות חלקם יהודים ארץ ישראליים, אשר שהו בבגדד באותה תקופה. זהו מסמך מרתק ונדיר, המתאר את הרקע הכללי והאווירה הכללית אשר קדמה לפרעות ממקור ראשון. הימים אשר קדמו לפרעות:" רגשות ההמון הבגדדי היו סוערים מאוד. רבים הצטערו על מפלתו של ראשיד עלי ואחרים רגזו על היהודים ששמחו לקראת השלטון הפרו בריטי של עבד אל אילה. העוצר עבד אל אילה נכנס אל ארמונו סד-אל-קרח ביום ו' 30.5.1941 בצהריים ובו בזמן נכנעו השלטונות המורדים. באותו יום א' אחד ביוני, לפני הצהריים הלכו נכבדי היהודים יחד עם שאר המכובדים לקבל את פני העוצר. לאחר ששבו הנכבדים לבתיהם התחיל ההמון להתנפל על היהודים ברחובות הראשיים"... בשל החג היו הרחובות באותה עת מלאים ביהודים, הפורעים לא הבדילו בין יהודי ליהודי אלא שחטו והרגו כל יהודי גברים, נשים, ילדים וטף. "הפורעים השתמשו בעיקר בסכינים, בגרזנים ובכל מיני כלי משחית. השוטרים השתמשו במכונות ירייה. מעשי הרצח והשוד נעשו בשיטה. אנשי צבא ומשטרה היו הפותחים ואחריהם בא האספסוף לעשות: "זה היום קווינו לו", "לכו הרגו ביהודים", "שדדו את רכושם כאות נפשכם". בקריאות אלו עודדו את ההמון וההמון לא היה צריך ליותר כדי לבצע את מעשה הרשע. מששקטו הרוחות החלו להתברר ממדי האסון. מסע רצח, אונס, וביזה. במסמכים נוספים אשר נמצאים בארכיון ספריית המורשת, אנו עדים לעובדה שהקהילה הקימה ועדת סיוע מיוחדת, אשר אמדה את ממדי האסון הכבד וקראה להירתם ולעזור ל 3000 משפחות מוכות האסון. היהודים לא קיבלו שום פיצוי והכרה מהשלטונות, הרכב המשטרה נשאר בעיקרו כמקודם, למעט מספר קצינים בודדים שעבדו ישירות עם ראשיד עלי ופוטרו. רוב הקצינים והשוטרים שהשתתפו בפרעות נשארו בעבודתם, הסטודנטים והתלמידים שעשו מעשי נבלה חופשיים ואנשי משטרה אחדים אף הודיעו ליהודים כי "כל אשר קרה הוא כאין וכאפס לעומת מה שיקרה בעתיד: לא יישארו שריד ופליט מיהודי בגדד"...ההסתה ביהודים נמשכת הסתה סמויה וגלויה כאחת, כהמשך להסתה ולתעמולה הנאצית שקדמה לפרעות באמצעות אמצעי התקשורת שרווחו אז ובניצוחו של חאג' אמין אל חוסייני מי שהיה המופתי של ירושלים, שהגיע לעיראק בשנת 1939 כפליט ארץ ישראלי ומצא בעיראק מקלט וכר פורה להפצת דעותיו האנטי בריטיות והאנטישמיות. "כיצד תבוא הצלתם של יהודי בגדד? חיינו תלויים מנגד ואין לנו ביטחון ביום המחר כה יכתוב יהודי מעיר - ההריגה לידידו היושב בציון. ומי יבטיח ליהודי את יום המחרת? האם אלו שלא הצליחו להבטיח את יום האתמול?" כאמור הבריטים עמדו מחוץ לעיר ולא התערבו בנעשה בעיר. "דאגותיהם של הבריטים רבות הן וחשבונותיהם במזרח סבוכים מאוד.....האם לא יעשו יהודי ארץ ישראל כל מאמץ כדי להציל את אחיהם ואחיותיהם מהשמדה ומחרפה? האם לא יושיטו להם ידם לבוא הנה בכל הדרכים והאמצעים?... ומלחמה זו הרי מתנהלת על תחייתן של אומות נרדפות ועל הצלתם של מעוני עולם, הגם הפעם אין היהודים כלולים בחשבון ההצלה".....