top of page

תרומת משפחת כדורי בהקמת האוניברסיטה על הר הצופים


דף עם כותרת וטקסט מודפס
דף מתוך הרבעון "האומה", במה למחשבה לאומית, לתיעוד וספרות, היוצא לאור על-ידי המסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי

כתב: העיתונאי ברוך מאירי

דברים שלא ידענו על יהודי עיראק, שחיו בסין ותרמו רבות למדינה שבדרך

פרופסור יוסי כץ, הוא חתן פרס ישראל בגיאוגרפיה ובידע ארץ-ישראל לשנת 2016. הוא עומד בראש הקתדרה ללימודי הקק"ל ומפעליה באוניברסיטת בר אילן. באחד מגיליונותיו האחרונים של הרבעון "האומה", במה למחשבה לאומית, לתיעוד וספרות, היוצא לאור על-ידי המסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי, פרסם כתבה מרתקת הנושאת את הכותרת: "ציוני סין הנשכחים ותרומתם הבולטת לבניין הבית הלאומי".

הכתבה ברבעון "האומה", הנערך על-ידי העיתונאי והסופר יוסי אחימאיר, צדה את עיני. קראתי ונפעמתי: פרטים רבים בה הפתיעו אותי. כולנו מכירים, מתוך מה שלמדנו בבתי ספר וקראנו בכלי התקשורת השונים, על תרומתם של יהודי רוסיה והמערב (בעיקר אירופה וצפון אמריקה) לבניין הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל, באמצעות הסתדרות הציונית. המחקרים שנעשו פסחו, או אם תרצו לא עסקו, בחלקם של יהודי המזרח הרחוק – בעיקר יוצאי עיראק – בתרומתם לבניין הבית הלאומי. זאת למרות ריכוזם הגדול של יהודים במזרח הרחוק, ובעיקר בסין ובהודו.

במאמרו קובע פרופ' כץ בצורה חד משמעית: "הפעילות הציונית בסין הייתה ענפה מאוד וכי תרומתם של ציוני סין לבניין הבית הלאומי בארץ ישראל הייתה משמעותית, הן באופן מוחלט והן באופן יחסי לגודלה של הקהילה היהודית בסין." לצד הקהילה היהודית העיראקית בשנגחאי, שלא עלתה על אלף נפש, החלה לצמוח בעשור הראשון של המאה ה-20 קהילה יהודית של יוצאי רוסיה. שהלכה וגדלה, בעיקר לאחר המהפכה הקומוניסטית ברוסיה.

עד כמה תרומתם הייתה גדולה של היהודים בסין, לטובת הבית הלאומי תעיד בין היתר, העובדה הבאה: מתוך כ-250,000 המניות בנות ליש"ט כל אחת, שהופצו על-ידי בנק האוצר התיישבות היהודים בשנים האחרונות של שנות ה-19 ותחילת המאה ה-20, ציוני סין רכשו כ-2,000 מניות. כלומר, 8 פרומילים מסך המניות שנמכרו. שיעור זה, קובע פרופ' כץ במאמרו, "גבוה לאין ערוך משיעורם של היהודים בסין בהשוואה לכלל יהודי העולם". אגב, בשוויץ העשירה נרכשו 1,412 מניות בלבד...

את עיני "תפסה" במיוחד, במאמר המפורט, ההתייחסות לתרומת היהודים הבבלים, שחיו בשנגחאי ופיתחו אותה, לקק"ל: יהודי משנגחאי תפס את המקום השלישי בתרומה מהסוג הזה. שמו: אליעזר כדורי, שתרם בשנת 1920 10,000 ליש"ט לרכישת קרקעות על הר הצופים. קרקעות אלו שמשו, בבוא העת, להקמתה של האוניברסיטה העברית בהר הצופים. כדורי היה בן הקהילה הבבלית בשנגחאי וכיהן כנשיא ההסתדרות הציונית בסין. הוא היה לא רק עשיר מופלג, אלא גם "ציוני נלהב", כפי שקובע כץ במאמרו. משפחת כדורי, כזכור, תרמה והקימה שני בתי ספר חקלאיים בארץ ישראל: בית הספר כדורי בצפון-בו למדו יצחק רבין ויגאל אלון- ובית ספר חקלאי בטול כרם שפעילותו נמשכת עד היום. המשפחה גם הקימה, מכספה, את בית החולים העמק בצפון הארץ.

גולת הכותרת, בעיני, הייתה כמובן רכישת האדמות בהר הצופים ותרומתן על-ידי אליעזר כדורי לקרן קיימת לישראל, להקמת האוניברסיטה העברית. קראתי, שוב ושוב, את הנכתב. רציתי להאמין שאכן כך הם פני הדברים. למען האמת גם קצת כעסתי על עצמי: הכיצד, שבמשך שנות פעילותי הרבות בקרב העדה הבבלית בארץ, לא ידעתי על כך דבר.

בצר לי, ומתוך רצון אדיר אולי להרחיב את הידע שלי, מהכתוב בכתבה האמורה – זאת על אף העובדה שלא הטלתי ספק באמינות הדברים- הלכתי לשאול ידידים, עובדים בכירים לשעבר באוניברסיטה. הפתעתי הייתה גדולה: הם לא ידעו דבר. עמדתי מולם ולא הוצאתי הגה מפי: הייתכן, לחשתי לעצמי, שדבר כה חשוב ובסיסי – כמו התרומה לרכישת אדמות האוניברסיטה – אינו ידוע להם? אם הם לא יודעים אז קרוב לוודאי, שכמעט כל עם ישראל – לא יודע.

החלטתי להמשיך ולבדוק את הנושא עד תום. פניתי, באופן רשמי, בשאלות זהות לשני גורמים: לשכות הדוברות באוניברסיטה העברית ובקרן הקיימת. ניסיוני הרב, כעיתונאי, תרם לניסוחן "הקליל" של השאלות. המתנתי מספר שבועות ותשובה איין. התקשרתי, שוב ושוב, הבעתי בפניהם – בלשון המעטה – את אי שביעת הרצון מהטיפול בבקשתי.

בסופו של דבר באה התשובה הגואלת של הדובר. בה כתב, בין היתר: "מבדיקה מעמיקה שבוצעה עבורך התגלה כי: בספר האוניברסיטה משנת 1939 (תרצ"ט) אכן מופיע אזכור כי בשנת 1920 תרם הנדיב א. כדורי משנגחאי סכום של 10,000 לירות א"י לטובת רכישת קרקע בקמפוס הר הצופים." הדובר היקר, אלון סין משה, צרף לתשובה גם את העמוד הנכון מהספר:

דובר האוניברסיטה העברית גם צירף בתשובתו תמונות של שלטים המוצבים, במקומות שונים על בנין האוניברסיטה המציינים את התרומה.

אבל כאשר אתה בוחן את הדברים מקרוב, כלומר כאשר שואלים אזרחים רבים, כולל יוצאי עיראק, האם ידועה לכם תרומתה של משפחת כדורי לבניית האוניברסיטה העברית על הר הצופים? התשובה בכל המקרים, בהם נתקלתי, הייתה שלילית. זו הסיבה העיקרית לכתיבתה של כתבה זו. ועל כך אני מודה בראש וראשונה, לפרופסור יוסי כץ !

אגב, עד לכתיבתם של שורות אלו עדיין לא קיבלתי את תגובת הקרן הקיימת. נדמה לי, שהיא כבר לא רלוונטית...

*****

כאן גם המקום להזכיר את ידידי הסופר עזרא יחזקאל-שקד, אשר פרסם ספר נפלא הנושא את הכותרת:

היהודים האופיום והקימונו : סיפורם של היהודים בארצות המזרח הרחוק.


bottom of page