הציונות

השבעה ל"שורה" – המחתרת הציונית בעיראק, דיורמה מתוך התערוכה

אוצרת: עידית שרוני

יהודי עיראק החלו בפעילות ציונית זמן קצר אחרי כינוסו של הקונגרס הציוני הראשון. בתחילת שנת 1913 הם יצרו את המגעים הראשונים עם ההסתדרות הציונית, והחל משנת 1919 הקימו אגודות ציוניות. יהודי עיראק הציונים ראו בציונות תנועה לעלייה ולהתיישבות בארץ ישראל.

פרעות הפרהוד בשנת 1941 (הפרהוד) חוללו זעזוע עמוק בקרב יהדות עיראק. בני ובנות הדור הצעיר, לא השלימו עוד עם החיים בהעדר בטחון וחלקם בחר להצטרף לתנועה הציונית במטרה להגן על הקהילה בעת פורענות.

הפעילות היתה מחתרתית, בעזרת שליחי ארץ ישראל הם הצטיידו בכלי נשק וערכו בסתר אימונים.

ארגון תנועת החלוץ קבע מטרות שונות שתכליתן אחת, עליה לארץ ישראל והשתלבות בה. במרוצת השנים, עלו קבוצות נוער חניכי תנועת החלוץ באופן בלתי לגלי במסעות רגליים, ובאמצעות רכבות ומשאיות. תנועת החלוץ הובילה את הקהילה בעלייה ההמונית למדינת ישראל ב"מבצע עזרא ונחמיה" (1952-1950).