שחייה לילית בחידקל
- מרכז מורשת יהדות בבל
- לפני 7 ימים
- זמן קריאה 2 דקות
כתב: יצחק אלון (מועלם)
באחד מהערבים הנעימים בבגדד, כאשר חום הצהריים היוקד פינה את מקומו למשב קליל של אויר טעון בריחות עזים של קיץ, אבי, יונה מועלם, לקח אותי ואת אחי שלום לשחייה לילית בחידקל. מנהג השחייה בחידקל השתרש אצל דורות של אבות בגדדים שהביאו את ילדיהם לנהר הגדול לעת-ערב. מלבד העונג שמסב מגע המים הקרירים בגוף הלוהט, והיחד המגבש את המשפחה הגרעינית, מנהג זה מחזק את ביטחון הילדים בשחייה בזרמי הנהר ומרכך את הפחדים הקמאיים מהמים בחושך.
הימים ימי תקוה. מלחמת העולם השנייה הסתיימה זה-עתה, האנושות ההמומה מנסה להבין על-מה ולמה נקטלו עשרות מיליונים מבניה, שכל אשר ביקשו הוא לחיות את חייהם בשלווה. הקהילה היהודית בבגדד מתאוששת בזהירות מ-"הפרהוד" (הפוגרום ביהודי בגדד בשנת 1941). כ-2500 שנה חיה הקהילה היהודית בבבל, בגלותם הארוכה התערו בחיי האוכלוסייה המקומית, חלמו ויצרו לארון הספרים היהודי, את החשובה ביצירות התרבותיות היהודיות לאחר התנ"ך - "התלמוד הבבלי". שיתפו פעולה עם השלטון המתחלף, חיו לצידו ובחסותו מאות שנים לפני בוא האסלאם. למרות מספרם הזניח באוכלוסייה המקומית, היו שותפים בולטים בתרבות, בכלכלה ובממשל.
זרימת המים בחידקל בחורף ובאביב מתגברת, בשיא זרימתו ועם עליית מפלס המים בנהר מתנהל במימיו שיט מסחרי ושיט נוסעים מבגדד לכווית ומשם למפרץ הפרסי ולהודו הרחוקה. בקיץ מימי החידקל מתמעטים ובאפיקו צצים איים של חול הנסחף מטורקיה הרחוקה, חול רך ונעים המותיר על פניו את טביעות כפות הרגלים היחפות הפוסעות עליו. בקיץ משפחות שוכרות סירות דייגים המשיטות אותם לעבר האיים הקרחים הצצים בנהר בעקבות השפל, האיים היו משנים את צורתם וגודלם ללא-הרף בעיצובם הפעיל של זרמי-המים, הדייגים שהשיטו לאיים את האורחים היו צולים עבורם דגים. האורחים נהגו לשיר, לנגן וללגום "זחלאוי" וקפה והיו מבלים לילות משפחתיים קסומים. הרוח הנושבת על משטח מיי הנהר מזרימה לנחיריים את ניחוחם המיוחד של המים הטובים. בלילות הללו כאשר מביטים מסביב לעבר מרחבי הנהר היו מבליחים אורות של מדורות רחוקות על איים שכנים, דמויות מרצדות, קולות זמרה ותופים עמומים שנישאו מעל משטחי הנהר הגדול. לילדים, האיים הללו שמשו מעבדה להצתת הדמיון. דימו עצמם לרובינזון קרוזו על האי שבו חי בבדידותו, היו משכשכים במים משיטים גזרי עצים עם הודעות למחלצים שיבואו עם ספינות ההצלה, מנסים בכל הכוח אך ללא הצלחה להישאר ערים. כאשר ראשוני הילדים היו נרדמים המשפחות היו פורשות לביתם, הגדולים שבהם היו נותרים בנהר עד לאורו הראשון של הבוקר.
אבא שהביא את אחי ואותי, וידידו של אבא שהביא את ילדיו, לקחו אותנו לשחיית לילה בחידקל ובחרו להתמקם על גדת הנהר. מי הנהר הרדודים יצרו מלבד איים גם בורות שלא ניתן להבחין בהם באפלת הלילה, לאחד מהבורות הללו נקלעתי. ילד בן חמש שעדיין לא למד לשחות כאשר הקרקע מתחת לרגליים נשמטה, החילותי לטבוע, מבהיל היה כילד לנשום מים וללמוד לראשונה את ההבדל היסודי בין דג לאדם ולחוש את החנק המתקרב. יכולתי עדיין לשמוע את קול הבריטון של אבא משוחח בנועם עם ידידו מבלי שהבחין בפורענות המתרגשת. לפתע יד-טובה של אחי שגיששה באפלה בבהלה אחר האח הנעלם, יד מושיעה, אחזה בשערות ראשי והשיבה אותי לארצות החיים. מהשלכות אותה שחיית-לילה, נשללה מאבא לצמיתות האחריות המעשית על גידול ילדיו. הוא השלים בכאב עם הגזרה ולא נאבק לשנותה, בסתר-לבו ראה בה תגובה צודקת להתרשלותו.
תגובות