שחייה לילית בחידקל
- 14 בינו׳
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: לפני 4 ימים
# זיכרונות מהחידקל: שחיית לילה בבגדד
כתב: יצחק אלון (מועלם)
באחד מהערבים הנעימים בבגדד, כאשר חום הצהריים היוקד פינה את מקומו למשב קליל של אוויר טעון בריחות עזים של קיץ, אבי, יונה מועלם, לקח אותי ואת אחי שלום לשחייה לילית בחידקל. מנהג השחייה בחידקל השתרש אצל דורות של אבות בגדדים שהביאו את ילדיהם לנהר הגדול לעת ערב. מלבד העונג שמסב מגע המים הקרירים בגוף הלוהט, והיחד המגבש את המשפחה הגרעינית, מנהג זה מחזק את ביטחון הילדים בשחייה בזרמי הנהר ומרכך את הפחדים הקמאיים מהמים בחושך.
ימים של תקווה
הימים הם ימי תקווה. מלחמת העולם השנייה הסתיימה זה-עתה. האנושות ההמומה מנסה להבין על מה ולמה נקטלו עשרות מיליונים מבניה, שכל אשר ביקשו הוא לחיות את חייהם בשלווה. הקהילה היהודית בבגדד מתאוששת בזהירות מ-"הפרהוד" (הפוגרום ביהודי בגדד בשנת 1941). כ-2500 שנה חיה הקהילה היהודית בבבל. בגלותם הארוכה התערו בחיי האוכלוסייה המקומית. הם חלמו ויצרו לארון הספרים היהודי את התלמוד הבבלי, אחת היצירות החשובות בתרבות היהודית. שיתפו פעולה עם השלטון המתחלף. חיו לצידו ובחסותו מאות שנים לפני בוא האסלאם. למרות מספרם הזניח באוכלוסייה המקומית, היו שותפים בולטים בתרבות, בכלכלה ובממשל.
חידקל: נהר החיים
זרימת המים בחידקל בחורף ובאביב מתגברת. בשיא זרימתו ועם עליית מפלס המים בנהר מתנהל במימיו שיט מסחרי ושיט נוסעים מבגדד לכווית ומשם למפרץ הפרסי ולהודו הרחוקה. בקיץ, מימי החידקל מתמעטים. באפיקו צצים איים של חול הנסחף מטורקיה הרחוקה. חול רך ונעים המותיר על פניו את טביעות כפות הרגלים היחפות הפוסעות עליו.
בקיץ, משפחות שוכרות סירות דייגים המשיטות אותם לעבר האיים הקרחים הצצים בנהר בעקבות השפל. האיים משנים את צורתם וגודלם ללא הרף בעיצובם הפעיל של זרמי המים. הדייגים שהשיטו לאיים את האורחים היו צולים עבורם דגים. האורחים נהגו לשיר, לנגן וללגום "זחלאוי" וקפה. הם בילו לילות משפחתיים קסומים.
הרוח הנושבת על משטח מיי הנהר מזרימה לנחיריים את ניחוחם המיוחד של המים הטובים. בלילות הללו, כאשר מביטים מסביב לעבר מרחבי הנהר, מבליחים אורות של מדורות רחוקות על איים שכנים. דמויות מרצדות, קולות זמרה ותופים עמומים נישאים מעל משטחי הנהר הגדול. לילדים, האיים הללו משמשים מעבדה להצתת הדמיון.
זיכרון מתוק ומר
דימו עצמם לרובינזון קרוזו על האי שבו חי בבדידותו. הם משכשכים במים, משיטים גזרי עצים עם הודעות למחלצים שיבואו עם ספינות ההצלה. הם מנסים בכל הכוח אך ללא הצלחה להישאר ערים. כאשר ראשוני הילדים נרדמים, המשפחות פורשות לביתם. הגדולים שבהם נותרים בנהר עד לאורו הראשון של הבוקר.
אבא, שהביא את אחי ואותי, וידידו של אבא שהביא את ילדיו, לקחו אותנו לשחיית לילה בחידקל ובחרו להתמקם על גדת הנהר. מי הנהר הרדודים יצרו מלבד איים גם בורות שלא ניתן להבחין בהם באפלת הלילה. לאחד מהבורות הללו נקלעתי. ילד בן חמש, שעדיין לא למד לשחות, כאשר הקרקע מתחת לרגליים נשמטה, התחלתי לטבוע.
זה היה מבהיל, כילד, לנשום מים וללמוד לראשונה את ההבדל היסודי בין דג לאדם. לחוש את החנק המתקרב. יכולתי עדיין לשמוע את קול הבריטון של אבא משוחח בנועם עם ידידו מבלי שהבחין בפורענות המתרגשת. לפתע, יד טובה של אחי שגיששה באפלה בבהלה אחר האח הנעלם, יד מושיעה, אחזה בשערות ראשי והשיבה אותי לארצות החיים.
מהשלכות אותה שחיית לילה, נשללה מאבא לצמיתות האחריות המעשית על גידול ילדיו. הוא השלים בכאב עם הגזרה ולא נאבק לשנותה. בסתר לבו, ראה בה תגובה צודקת להתרשלותו.
סיכום
שחיית הלילה בחידקל הייתה חוויה בלתי נשכחת. היא חיזקה את הקשרים המשפחתיים והעניקה תחושת חופש. המים, האיים והלילות הקסומים יישארו בזיכרון לעד. החידקל הוא לא רק נהר; הוא סמל לחיים, לתרבות ולזיכרון של קהילה עשירה ומגוונת.
החוויות הללו מהוות חלק מהמורשת שלנו. הן מזכירות לנו את החשיבות של שמירה על ההיסטוריה והתרבות. המרכז מורשת יהדות בבל שואף להיות המרכז המוביל בעולם לשימור, תיעוד והנצחה של ההיסטוריה והתרבות העשירה של יהדות בבל, תוך הנגשתה לדורות הבאים ולקהל הרחב בישראל ובעולם.
תגובות