סיפור חדש! הצעת נישואין מאולתרת – 70 שנה אחרי


מרגלית - תמר שעשוע

כמעט 70 שנה עברו מאז נישו אי לאברהם, אחרי כמעט שנה של חיים משותפים בקיבוץ.

כשאני מסתכלת היום על התקופה ההיא קשה לי להאמין: בחורה צעירה, יהודייה, ילידת עיראק, ממשפחה

מכובדת, חיה כמעט שנה עם בן הזוג לפני החתונה: שנה או שנתיים קודם, אי אפשר היה להעלות אפשרות כזו על

הדעת, גם בדמיון הפרוע ביותר.





אמא שלי היתה תופרת מעולה, והיא לא החמיצה הזדמנות לתפור לי שמלה חדשה. מאז שהייתי ילדה, הייתי

מופיעה בחתונות של בני או בנות הדודים שלנו כנערת כלה. אחר כך גם הצטרפה אחותי הקטנה, אבלין. לרוב היו

תופרים לנו שמלה וורודה או תכלת, בכל מקרה בצבע בהיר, אבל בחתונה של ג'וליה, כשהייתי בת 16 , תפרו לי

שמלה לבנה.

בדיוק חמש שנים אחר כך, בחודש יוני 1951 , התחתנתי גם אני. בלי נערות כלה, בלי בגדי פאר ומזנון עמוס במיטב

המאכלים המסורתיים, בלי מלצרים מעונבים ובלי להקת נגנים: חדר