זכרון ילדות – דוד כרכוכלי (עברית וערבית)


שני עשורים וקצת מפרידות בין שתי נסיעות באוטובוס העץ!

השמיני בפברואר 1963 החל כיום לימודים רגיל בבית הספר היסודי ע"ש מנחם דניאל במשכנה הישן באזור אלסנכ בבגדד.

אז מחנכת הכיתה נכנסה בבהלה לכיתה וזרזה את כולם לצאת לרחבת בית הספר, בהשגחתה הצמודה של מנהלת בית הספר המודאגת הגברת מארי קנוואתי הלבנונית.

זו הייתה נסיעה קצרה-ארוכה שעדיין חרוטה בזיכרוני כילד בכיתה א', לא בגלל המהפכה הבעת'ית נגד עבד אל כרים קאסם אלא דווקא בגלל אוטובוס העץ!! שבלע אותנו תלמידי היסודי בחופזה בהשגחת המלווה האגדתית זריפה ז"ל.

האווירה באוטובוס הייתה מתוחה , הנהג פתח בנסיעה מהירה ברחובותיה של בגדד , ואנו שנדחסנו בו, טרם הבנו מה זה מהפכה (אנקלאב).

זאת הייתה נסיעתי הראשונה והאחרונה באוטובוס העץ.

ימים וישנים עברו מאז עד שיום אחד מספר לי אבי יעקב את סיפור הנסיעה המיוחדת שהוא חווה באוטובוס העץ, בחג השבועות , הראשון ביוני 1941 , אבי נסע במונית שירות ברחוב אל-רשיד כשהוא יושב בספסל הראשון. הנהג עצר בפקודת המון זועם, הדלת נפתחה וגבר הכניס את ראשו ושאל "יש יהודים"?? (אקו יהוד)??

תגובתו הספונטאנית של אבי ,בן 13 אז, הייתה "לא אין " (לא מאקו). הדלת נטרקה והנהג המשיך בנסיעתו, שמסביבו המון זועם.

אבי ההמום טרם הבין שבתשובתו הציל את חייו וחיים היהודים יושבי מונית השרות.

עשרים שנים ועוד קצת מפרידות בין הנסיעות של אוטובוס העץ ברחובותיה של בגדד.

אלו לא עוד שני תאריכים על לוח השנה של תולדות עיראק: הראשון והשני ביוני- "הפרהוד" גבה חיים של מאות יהודים, הפיל אלפי פצועים והותיר צלקת עמוקה בלב הקהילה , והיום ההוא בפברואר - מהפכת מפלגת הבעת', שהפכה את היהודים לבני ערובה בארץ ארם נהריים אשר מהם נשללו זכויות האדם הבסיסיות ביותר, בארץ אותה זרעו ומדינה אותה אהבו .

عقدين ونيف تفصل بين رحلتين بالباص الخشبي

ذاكرة من الطفولة - داود كركوكلي

الثامن من شباط ١٩٦٣ بدأ كيوم دراسي عادي في مدرسة مناحيم صالح دانيال ببنايتها بمنطقة السنك ببغداد.

كنت في الصف الأول الإبتدائي حين دخلت مربية صفنا الفاضلة طالبة منا الخروج بسرعة لساحة المدرسة ومنها إلى باصات خ