יגאל לושי ז"ל, דברים לזכרו


פרופ' צדקה:

כשהגעתי למרכז ב-2011 יגאל היה המנכ"ל, הוא היה כבן-80.

יגאל ביקש לפרוש, אמרתי לו שאני צריך זמן וביקשתי שיחכה והוא נענה ברצון ובנאמנות לסייע לי 24/7, הגיב וענה בכל שעה. כולכם מכירים וזוכרים אותו, ורק דברים טובים אפשר להגיד על מה שעשה כאן.

חנה זוכרת היטב מה שהיה במרכז, עמדנו בפני שוקת שבורה. התרומות נפסקו בגלל שלא היה כסף לעמוד בהתחייבויות לתורמים שכבר העבירו תרומותיהם. אי אפשר היה לקיים את המרכז בסדר גודל כזה. הוא לקח על עצמו שורה של צמצומים קשים, לא היה כסך למשכורות כלל, היינו מבקשים תרומות עבור כל חודש, פעם חנה נתנה תרומה, הלוואה, פעם אני נתתי, ובמיוחד אבא של איריס (יעקב בנימין ז"ל) ואורי דוד ז"ל נתנו ערבות אישית של 500 אלף ₪ שהגיעה לבסוף ל-600 אלף ₪ והגענו לקצה, אבל איך שהוא יצאנו מזה.

זה ששרדנו צריך לתת הרבה קרדיט ליגאל שעשה זאת בטוב טעם, יחד איתו עשינו זאת בצורה מכובדת וכולם הבינו את המצב וכך הצלחנו לשרוד ולהמשיך הלאה.

אחר כך מצאתי מנכ"לית שהייתה נחמדה וטובה מאוד, אורה בן עטר, והיא מסיבות אישיות נאלצה לפרוש . שוב פניתי ליגאל ואמרתי לו, יגאל אני צריך אותך והוא בא, לא שאל שאלות. וכל מנכ"לית שבאה לאחר מכן – הוא דאג להכניס אותה לעניינים.

גם כשלא הרגיש טוב בתקופה האחרונה הוא היה בא לישיבות, הוא היה מגיע לפה עומד בחוץ ושואף כמה שאיפות כי היה לו קשה, אבל היה מגיע לישיבות, תמיד אמר, כשצריך אותי אני אגיע למרות שהרופא לא מאשר, הוא היה בא.

הוא יחסר לי מאוד ואני מניח שיחסר לכולם.

יהי זכרו ברוך !

אלי עמיר:

יגאל היה לאורך שנים רבות הפנים של מרכז המורשת. הן בגלל תפקידו והן משום שהיה הסוס שמשך את המרכז קדימה דברים לזכרו של יגאל לושי ז"ל, מאת אלי עמיר נדירה. הוא היה קנאי למרכז ולמורשת העיראקית שלו. הוא לא היה אדם מתלהם ולא תוקפני – דרכיו היו דרכי נועם, מאידך לא היה מישהו שהגיב לביקורות שנשמעו מתוכנו על המרכז כמו יגאל, כאילו נגעו בנשמתו שלו. הייתי מרים לו טלפון להרגיע אותו והפצרתי בו לדאוג לעצמו ובריאותו וכמובן גם דברנו על דרכים איך לטפל בביקורות שרובן לא היו ראויות .

התרשמתי מיגאל בצורה עמוקה כאשר משך את המרכז בתקופות קשות , הוא עשה זאת בצניעות, לא חיפש דרכים ל